פסיכותרפיה גופנית - הרעיון הכללי 

פסיכותרפיה גופנית - הרעיון הכללי

הגוף והנפש חד הם. למועקות רגשיות יש ביטוי בגוף, ולהפך, לבעיות פיזיולוגיות רבות יש מקור רגשי. בריאות וחולי פיזיים הם חלק מהביטוי הכללי של הגופנפש. בריאות וחולי נובעים מיכולתנו או מאי יכולתנו לזרום עם ההתנסות. כאשר יש הרמוניה נפשית וגופנית בין הגוף והנפש אנחנו בריאים וכאשר יש דיסהרמוניה בניהם אנחנו חולים. כל המחלות מקורן בגופנפש.

הגוף הוא אוטוביוגרפיה המספרת לנו את כל ההיסטוריה הרגשית שחווינו בחיינו. היסטוריה זו נשארה נעולה בגוף כתבניות של מערכת החישה והתנועה שלנו. התבניות המקובעות בגופינו תורמות להנצחת התהליכים הנפשיים שלנו. אי אפשר להפריד את הנפשי מהגופני. התבניות הישנות פוגעות בזרימה הסדירה של האנרגיה בגוף. חסימה של אנרגיה באזור מסוים תגרום לפגיעה במערכת החיסון ולמחלה באותו אזור. סך כל מנחי השרירים הוא "מבע הגוף" של האדם. מבע הגוף הוא השתקפות סומאטית (שרירית) של הביטוי הרגשי של האדם, ביטוי שבמישור הנפשי נקרא לו אופי. (lowen, 1971).

למעשה, הגוף זוכר. אנחנו לא. הגוף זוכר הכל. אנחנו פחות ופחות ואף מדחיקים ומתכחשים לחלק מהזיכרונות. הגוף לא רק זוכר. הגוף גם מאותת לנו כל יום על כל חוסר איזון רגשי שקרה כמו, התרגשות שלא טופלה, מתח שלא שוחרר, טראומה "שנשכחה". הגוף יודיע לנו על כך כל יום עד שהנושא יטופל. אם לא נטפל בנושא יאותת ויכאיב לנו הגוף עוד ועוד עד שניתן לו את היחס המגיע. אם נמשיך ולא נטפל ימשיך הגוף ויגרום לפגיעה במערכת החיסון, למחלה ולאיבוד אנרגיה.

טיפול בפסיכותרפיה גופנית מתמקד בגוף. בזמן הטיפול מפנה המטפל את תשומת ליבו בעיקר לתופעות המתרחשות בגופו של המטופל ודרכן הוא חושף את עולמו הרגשי של המטופל. המטפל כאילו מדבר גם עם הראש וגם עם הגוף של המטופל אך בעיקר עם הגוף. הכוונה היא שהמטפל מבקש את התייחסותו, הקשבתו ופרשנותו של המטופל למנח גופו, לשפת גופו, למחלות הפסיכוסומאטיות שלו ולמחושים השונים שלו. לכל מטופל יש היסטוריה פרטית בגופו. במהלך הטיפול משתחררת האנרגיה החוסמת וגם הסיפורים האישיים של המטופל.

הגוף הוא מערכת של אנרגיה. האנרגיה היא כוח החיים. לכל אחד יש די והותר מהאנרגיה שהוא צריך. הבעיה היא שחלק מהאנרגיה מופנה לצורך שמירה על סודות, רצונות וצרכים שנמצאים בתת המודע שלנו ושנחשבים כאסורים או כמסוכנים לביטוי. התת מודע הוא חלק מהאני שלנו והוא כולל את כל מה שבחרנו להדחיק ואת כל מה שאנחנו נמנעים מלבטא בגלל שאנחנו מניחים שאם נבטא אותו תפגע יכולת ההישרדות שלנו. התת מודע יכול להכיל לדוגמה: מאוויים לא מקובלים והתנהגות שלא מקובלת במסגרת הסטטוס החברתי שלנו או במסגרת המגדר המיני שלנו או במסגרת קבוצת ההתייחסות שלנו.

יש לנו בגופנפש דבר שנקרא עצמי (self). העצמי כולל את הרצונות שלנו, האת האיסורים שהפנמנו ואת הפשרה. ככול שאנחנו מונעים מעצמינו מלבטא חלקים ורצונות התואמים את העצמי האמיתי שלנו כך הם דווקא מתאמצים יותר לבוא לידי ביטוי. ככול שאותם צרכים מתאמצים יותר כך מפנה החלק השני שבעצמי שלנו (החלק הממונה על האיסורים) יותר אנרגיה לשמירה על החלק "הסורר"  שבנו לבל ישמיע את קולו.

ככל שהגופנפש מפנה כמות גדולה יותר של אנרגיה לשמירה על החלקים האסורים פן יבואו לידי ביטוי כך לא נשארת אנרגיה לניהול החיים הרגילים. עקב בזבוז זה של אנרגיה אנחנו הופכים ל- "עייפים", מערכת החיסון נחלשת ואנחנו מפתחים מחלה. איזו מחלה? זו שמייצגת את המקום שרוצה להתבטא. לדוגמה: כאב גרון נוצר בעקבות חסימת דרך הביטוי החיצונית הורבלית (דיבור) של הרצונות הפנימיים והיצירתיים שלנו (שפירו, 1998), או, לדוגמה נוספת, כאבים ביד הם לפעמים חסימת הרצון הפנימי לנהוג באלימות פיזית.

לאור האמור לעיל פותחו מספר שיטות טיפול, שעיקרן במגע, שנועדו לעזור למטופל לחוות רגשות דרך הגוף וזאת בתחושה, בדימוי ובהבעה. התחושות של הגוף, הדימויים שעולים והתחושה המורגשת, כל אלה נמצאו כאמינים ביותר ביחס לאמת הטמונה בנפשו של המטופל וכנקיים ביותר מהשפעתם של מנגנוני ההגנה של המטופל. 

יש לציין שיש הבדל בין פסיכותרפיה גופנית לבין טיפול גופני. הפסיכותרפיה הגופנית מתמקדת בטיפול רגשי כאשר הגוף הוא הכלי לחשיפת העולם הרגשי ואילו הטיפול הגופני  כמו, רפלקסולוגיה, שיאצ'ו וכו' הוא טיפול שבא לטפל בגוף כמו לדוגמא, שיפור זרימת האנרגיה שבו, הנעת איברים ושחרור מתחים.